Hola, acá estoy nuevamente con nuestra investigación. Ojalá Dios pueda estar bendiciendo sus hogares y sus vidas en general.
Para llevar a cavo la investigación es necesario, por motivos de tiempo, elegir un límite del texto para la investigación. Espero que puedan disfrutar del tema y espero sus comentarios.
Limitando mi texto
En cierta manera la limitación de mi texto fue un tanto fácil, ya que en cada sección comenzaba con un: “Jehová dijo a Moisés”. Y como el contexto es de las plagas hacia Egipto, cada sección forma parte de la narración de una de ellas. En este caso es de la octava, que hace referencia a las langostas.
Mi perícopa de estudio será el capítulo 10:1-20 del libro de Éxodo. Centrándome específicamente en lo que me quiere decir los versículos 1 y 20 del libro, cual es el significado de las frases:כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ : kî-'anî hikěbadětî 'ęt-lib: “porque yo he endurecido su corazón” (versículo 1) y: וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה: wayĕḥazeq yĕhwạh 'ęt-lev farĕ῾oh: “Jehová endureció el corazón del Faraón”. También veremos el significado de la palabra: אֹתֹתַ֥י: ῾ototay, que está traducido como “señales” y analizaremos cual debe ser nuestra postura y ver el significado teológico y su enfoque escatológico de esta palabra.
Será un estudio exegético y teológico el que llevaremos juntos como trabajo de investigación, espero que puedan disfrutar.
Marcas temáticas
A continuación veremos cuál es el texto en su idioma original. Este es un texto de estilo narrativo. Es necesario tener en cuenta que en algunas versiones de la Biblia Hebrea se pueden denotar cuales son las marcas añadidas, que separaban, al texto original, ya sean sinagogáles (פ), marcas temáticas o los petiḥtah: abre la sección (שרפ :en este caso).
ס
שרפ (א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃
(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם | וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה: (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי | שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: (ד) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי | הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: (ה) וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ | וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה: (ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה | וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה: (ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם | הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם: (ח) וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם | מִי וָמִי הַהֹלְכִים: (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ | בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה לָנוּ: (י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם | רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם: (יא) לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים | וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה: פ
(יב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם | וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד: (יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה | הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה: (יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם | כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן: (טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד | וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן | וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם: (יז) וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם | וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה: (יח) וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה | וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה: (יט) וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף | לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: (כ) וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה | וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כא) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם | וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: (כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם | וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: (כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים | וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם: (כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג | גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם: (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת | וְעָשִׂינוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ: (כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְהוָה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה: (כז) וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה | וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם: (כח) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי | הִשָּׁמֶר לְךָ אֶל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ | לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ: פ [1]
(יב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם | וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד: (יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה | הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה: (יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם | כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן: (טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד | וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן | וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם: (יז) וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם | וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה: (יח) וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה | וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה: (יט) וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף | לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: (כ) וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה | וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כא) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם | וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: (כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם | וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: (כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים | וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם: (כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג | גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם: (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת | וְעָשִׂינוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ: (כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְהוָה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה: (כז) וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה | וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם: (כח) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי | הִשָּׁמֶר לְךָ אֶל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ | לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ: פ [1]
En este caso mi perícopa seleccionada comienza con una petiḥtah, que es la que abre la sección de la narración elegida y termina con una marca sinagogal פ.
También se puede notar claramente, como en las perícopas anteriores, que en la mayoría de las secciones comienza con la frase: “Y Jehová dijo a Moisés”- וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה.
Estas son algunas marcas que yo pude encontrar en mi texto, si por alguna razón podés encontrar o sugerirme alguno estoy a disposición, puesto que también estoy aprendiendo sobre lo que es la investigación exegética.
En la próxima entrada, trataremos de encontrar algunas variantes textules del idioma original, si es que lo hubiere, sino seguiremos con la exégesis, buscando las variantes en los idiomas actuales.
Desde ya un cordial saludo y espero tus comentarios al respecto.
Estos son algunos comentarios que dejaron algunos chicos en mi Facebook... gracias a todos!
ResponderEliminarJuan Figueredo Dios puede endurecer tu corazon para perdicion?
25 de octubre a las 16:28
Gabriela Galarza tambien quisiera saber eso yo Si Dios endurece el corazon para la perdicion ??
25 de octubre a las 16:38
Charles Misael Leitzke Escuché otro dia que los hebreos tienen una forma curiosa de referirse a las acciones de Dios (en este caso Moises, quien escribio el Genesis donde está esta historia, era [y es] hebreu). La forma es la siguiente: El pueblo hebreu o la cult ...ura hebrea le confiere o Le proyecta o Le adjudica a Dios lo que El no impide que ocurra. Por ejemplo: ''Dios endurecio...'' en realidad Moises con el sentimiento y pensamiento cultural Hebreu estava describiendo qué cosa Dios finalmente permitio que ocurriera por el orgullo, obstinacion y terquedad del faraon.
Me parece la unica explicacion justa para describir a un Dios Justo (sisabes de otras damela por favor, la necessito.. o me gustaria de conocerla por favor) que no hace acepcion de personas aun de las mas duras, pecadoras y viles sino que las llama y las acepta, si con humildad y de corazon abierto se acercan (o se dejan atraer mejor dicho) para recibir la gracia y el perdon. Dios no rechaza al que a El viene dice el apostol Juan, pero no fuerza a nadie que a El venga. El confiere la libertad para el hombre para decidir para bien como para mal. Entonces permite si no quieren ir... si no quieren dejarse atraer por el Espirito de Dios... a eso los hebreus (segun entiendo) llaman de: Dios "hizo" eso, cuando en realidad tan solo se lo permitio, porque Dios respeta la libertad humana... las decisiones humanas. Ese es nuestro Dios... no otro. No un 'Jefe' que busca robots o algo parecido no... El quiere hijos y no robots, y para eso debria haber amor y para eso debria haber libertad, y con ella el riesgo, pero por eso Dios nos amo tanto porque nos vio utilizar mal nuestra libertad y asi caer y ahora nos busca deseperado tratando de que volvamos a El. Y nos llama y nos llama. Llama como un padre llama a sus hijos extraviados para que, de corazon, volvamos libremente y voluntariamente para sus pies, para sus manos, a su hogar a nuestro hogar celestial. Que Dios les bendiga ricamente!!! Amen.
El Martes a las 22:01
Edgardo Patricio Torres muy bueno tu comentario charles.. lo voy a tener en cuenta!!
El Martes a las 22:15
Gabriela Galarza ahahaaaaaaaaa!!!!!!!! je ahora entendi muy bueno!!
Hace 17 horas · Me gustaYa no me gusta.